The Man who Mistook his Wife for a Hat
Adapted after Peter Brook's adaptation to the stage of the book by Oliver Sacks.
Adaptation and direction: Lilach Dekel-Avneri
If a man mistakes his wife for a hat, there must be a reason. Or is he crazy? A real mystery.
In this innovative adaptation, eight actors and actresses portray approximately 60 colorful characters of doctors and patients, revealing a magical and sad, funny and scary world of characters struggling across chasms and internal fissures, with the courage and determination of tragic heroes. Each scene brings us together with a strange and deceptive neurological case, and allows us to remember for a moment the importance of the innocent, transparent and respectful look at every living being in the cosmos.
A theatrical study led by the director Dekel-Avneri that invites the audience to expand beyond what is visible to the eye, to go deep and be exposed to the depths below. To observe with sympathetic openness and follow the regularity and uniqueness in the other's world.
"Wow. What a production. What a job you did with the students. I haven't seen such sincerity on stage in a long time."
Roni Sinai, playwright.
Is there a place in the world for cases that cannot be an equal part of society? Can the rule make room for the exception?" asks one of the characters in the text
Director's words:
In these days, when the ability to recognize truth is slipping further and further away from us, the feeling is that the tangible is what can enable moments of intimacy and meaning, which give us the opportunity to return for a moment to our innocent perception.
"האם יש מקום בעולם למקרים שכאלו, שאינם יכולים להיות חלק שווה בחברה?. האם הכלל יכול לפנות בתוכו מקום ליוצא מן הכלל?" שואלת אחת הדמויות בטקסט.
אם אדם חושב שאשתו היא כובע, חייבת להיות לכך סיבה. או שאולי הוא משוגע? תעלומה אמיתית.
בעיבוד חדשני זה, המבוסס על העיבוד של פיטר ברוק לספרו של אוליבר סאקס, שמונה שחקנים ושחקניות מגלמים כ60 דמויות ססגוניות של רופאים ורופאות, מטופלות ומטופלים החושפים עולם קסום ועצוב, מצחיק ומפחיד של דמויות הנאבקות על פני תהומות ובקיעים פנימיים, באומץ ונחישות של גיבורים טראגיים. כל תמונה מפגישה אותנו עם מקרה נוירולוגי משונה ומתעתע, ומאפשרת לנו להזכר לרגע בחשיבותו של המבט התמים, השקוף והמכבד כל יצור חי בקוסמוס.
מחקר תיאטרלי בהובלת הבימאית לילך דקל-אבנרי המזמין להתרחב מעבר לגלוי לעין, להיכנס לעומק ולהיחשף למורכבות ולעושר שמתחת. להתבונן עם פתיחות אוהדת ולעקוב אחר החוקיות והייחודיות בעולמו של האחר.
הצגה אינטנסיבית מאוד. הרגשתי שהשחקנים ממש ממש הפנימו משמעויות של להיות עם מוח מיוחד. קרו דברים על הבמה שהיממו אותי: כריס עם הגוף שלא רואה את עצמו, הזקנה שחזרה לה העוררות המינית, הטיקים היו פשוט נהדרים הם ממש קלטו את הקטע, והשיא מבחינתי שהביא אותי לדמעות היה השחקן ששר בטון הגבוהה את השיר של אבשלום האחיין שלי. השתגעתי מהחלקיקים שיצאו מהכריות. לא יודעת אם התכוונת לזה, אבל כשהתפיסה הולכת קאפוט הכל נהיה חלקיקים חלקיקים. כמו מסך טלוויזיה ישן שמשדר נקודות שחורות ואפורות. אלוהים איזו הפקה זו היתה. אני מאוד רוצה לראות עוד עבודות שלך. ותודה על ההזדמנות למזג בין העבודה שלי לעבודה היצירתית ומדליקה שלך ושלכם
מיכל גולדברג (פסיכיאטרית)
Credits:
Adaptation and directing: Lilach Dekel-Avneri
Stage and Costumes and inspiring talks: Alona Rodnev.
Lighting: Martin Adin
Pictures: Roi Yahuda
Assistant director: Sivan Abergail
Assistant Stage and Costumes designer: Adir Dayan
Produced by Nissan Nativ Jerusalem, 2024.
Cast:
Ariel Eliasi
Thanks
To Michal Goldberg and Gilad Jacobson for the brainstorming and to Avshalom for the meeting and the inspiration for the song.
Dori Parnas for the permission to use his translation of Brook's text.
And last but not least: the curious doctor, the therapist with a heart, the writer and performer Oliver Sacks and Peter Brook - from the fathers of the contemporary theater, who laid huge foundations for thinking and acting differently and a fertile ground full of all good things for this celebration.
האיש שחשב שאשתו היא כובע
עיבוד ובימוי : לילך דקל-אבנרי
המחזה "האיש ש..." מאת פיטר ברוק ומארי-הלן אֶסְטְיֶין , בתרגום דורי פרנס נוצר בעקבות הספר "האיש שחשב שאישתו היא כובע" מאת אוליבר סאקס.
דבר הבימאית:
בימים אלו, בהם היכולת לזהות אמת הולכת ומתרחקת מאתנו, התחושה היא שהמוחשי הוא מה שיכול לאפשר רגעי אינטימיות ומשמעות, המעניקים לנו את האפשרות לחזור לרגעי התום.
קרדיטים:
עיבוד ובימוי: לילך דקל-אבנרי
על הבמה והתלבושות והשיחות מעוררות ההשראה: אלונה רודנב
על האור והלב ומה שביניהם: מרטין עדין
על התמונות: רועי יהודה
ע.במאי: סיוון אברגיל
ע.תפאורה: אדיר דיין
הופק על ידי ניסן נתיב ירושלים, 2024.
הפרפורמרים (לפי א-ב):
אדיר דיין, ארגמן קדוש, אריאל אליאסי, דור חנוך, ליגל כדורי, מתן לוי, סיוון אברגיל ועינב קגן
תודות:
למיכל גולדברג וגלעד יעקובסון על סיעור המוחות ולאבשלום על המפגש וההשראה לשיר.
לדורי פרנס על השימוש בתרגומו לטקסט של ברוק
ואחרונים חביבים: הרופא הסקרן, המטפל בעל הלב, הסופר והפרפורמר אוליבר סאקס ופיטר ברוק - מאבות התאטרון העכשווי , שהניחו יסודות ענק לחשיבה ופעולה אחרת והיוו לנו כר פורה מלא כל טוב לחגיגה הזו